סרן יגאל הלביץ
פלוגה ו גדוד 599
יגאל, בן אסתר ומאיר, נולד ביום כ"א באלול תש"ט (14.9.1949) בתל אביב ולמד בבית הספר "יונה הנביא" ביפו. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון- עירוני ז' ביפו. בבית-הספר היה יגאל מן התלמידים המצטיינים, הן בשל אישיותו והן בשל הישגיו בלימודים. ספרה עליו מורתו בבית-הספר התיכון: "אני רואה לנגד עיני את השיעור הראשון. כיתה המורכבת ברובה מבנות, ובשורה הראשונה מתבלט ראש נערי, בלונדי, עם העיניים הכחולות. כך הכרתי את יגאל בתקופת התעוררות הנעורים, כשהילד הופך לנער. יגאל אהב את חבריו ואת מוריו והרגיש שהוא נאהב על-ידם. בכל הזדמנות הוכיח יחס של כבוד לזולת, צייתנות, יושר, רוח של התמסרות ורצון לעזור לחבריו". הוא היה גם ספורטאי מצטיין והשתתף פעמים רבות בצליחת הכינרת. יגאל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והצטרף מיד ליחידה קרבית מובחרת של חיל הצנחנים. הוא השתתף בפעולות תגמול לביעור קני מחבלים בירדן ולאחר שהסיירת ששירת בה, התפרקה - עבר לחיל השריון. במלחמת ההתשה דרש בתוקף לשרת במעוז הקרוב ביותר לתעלה ויום-יום נהג לפטרל, יחד עם אנשיו, לאורך הסוללה באזור המופגז ביותר. הוא הגדיר את תפקידו בצבא כאבא וכאמא, כידיד וכשוטר של חייליו. את מיטב כישוריו הפסיכולוגיים והחברתיים, הקדיש למחלקה שהיה מפקדה. בחוש ההומור המדבק שלו ידע לחדור ללבם של רבים, לדובב אנשים ולשבור מחיצות. בסיום שירות החובה שלו הוגדר יגאל כקצין מצטיין, היודע לפעול ביעילות ובאומץ תחת אש. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, נשא יגאל לאישה את ורדה חברתו והשנים עברו לגור וללמוד בירושלים. בשנה הראשונה למד יגאל בפקולטה למדעי החברה והכלכלה ובשנה השנייה עבר ללימודי הסוציולוגיה במסלול חד-חוגי. בהתלהבות האופיינית לו החל יגאל לעסוק, תוך כדי לימודים, בפעילות שכונתית ענפה. בסביבת מגוריו התגוררו משפחות יוצאות גלויות שונות, והוא השכיל לרתום אותן למשימות משותפות. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, לא נח יגאל ולא שקט עד שאיתר את יחידתו. בימי הקרב הראשונים עודד ללא לאות את רוח חייליו והנהיג אותם במערכה הקשה. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בהתקפה על "חמוטל", נהרג יגאל מפגיעת רסיס של פגז. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, שנולד לאחר מותו ונקרא על שמו - יגאל-חי. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן