יהונתן (יוני), בן אפרים ודבורה, דור רביעי למייסדי פתח-תקוה מצד אמו, נולד ביום ט' באב תשי"א (10.8.1951) בפתח-תקוה. תחילה למד בבית-הספר היסודי "פיק"א" ובבית-הספר היסודי "סלומון" ואחרי כן המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" בפתח-תקוה, במגמה לאלקטרוניקה ועמד לגשת לבחינות הבגרות במסגרת "הגימנסיה הריאלית" ברמת גן. יוני היה נער שובב. כחבר באגודת הספורט "מכבי" פתח-תקוה, עסק הרבה בתחומים שונים של ספורט והיה בעל כושר גופני מצוין. מטבעו היה טוב-לב ומוכן לעזור לכל אדם ובעיקר לבני-משפחתו ולידידיו. אף-על-פי שהיה יפה-מראה, חביב על בנות ואהוב על רבים, היה צנוע בהליכותיו. תמיד הקפיד מאוד על ניקיון וחבריו בצבא כינוהו "החייל הסטרילי ביותר בצה"ל". אף בתנאי שדה השתדל לישון בין סדינים לבנים. יוני נהג לכתוב שירים לעת מצוא ואף במכתביו הרבה לתאר את שראו עיניו. בקיץ שלפני המלחמה הרבה להאזין לתקליטים. ובמיוחד לשירי ליאונרד כהן.
יהונתן גויס לצה"ל בראשית ינואר 1970 והוצב לחיל השריון.
לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק, הוצב כנהג טנק בגדוד שריון באזור תעלת סואץ. לאחר שהשתלם בקורס למפקדי טנקים, שירת כמט"ק בסיני. הוא היה גאה מאוד על שהוא משרת ביחידה קרבית ועושה למען המדינה. מאחר שהיה שחיין טוב, התנדב לשרת בקומנדו הימי, אך לא קיבלוהו שם. בתקופת שירותו חלה בצהבת והועבר ליחידה עורפית כמש"ק מבצעים במפקדה, אך הוא לחם להחזרת סוג הבריאות שלו והצליח לחזור ליחידה קרבית.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמפקד טנק בגדוד שריון. לאחר שהשתחרר, עבד בחנות לחומרי בניין של אביו והתכונן לבחינות בגרות חיצוניות (ביום שנפל אמור היה להיבחן בספרות עברית). הוא התעניין בספרות והתכונן ללמוד ספרות באוניברסיטה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התייצב יוני ביחידתו ונשלח עמה לסיני. שם השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973). כשפיקד על טנק בהתקפה על "חמוטל" בגזרה המרכזית נפגע יוני ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
בן 22 בנפלו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם גילה אומץ לב והקרבה בעת הקרבות".