הלל, בן יונה ואליהו, נולד ביום שבת, ו' באלול תש"י (19.8.1950), בקיבוץ הזורע. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון "שומריה" במשמר העמק.
הלל היה תלמיד חרוץ ומתמיד, ואהוב על מוריו ועל חבריו. מחנכת הכיתה כתבה עליו: "תמיד היה סוער, תמיד פעיל, עסוק ומעורב בכל המתרחש סביבותיו. הוא ידע להסתבך בריב ולצאת ממנו בחיוך מפויס על פניו. נראה כמו היה מחפש כל הזמן ִ מחפש עניין, מחפש חברים, מחפש את עצמו". חברו סיפר עליו: "הוא העמיק לחשוב, רגיש היה ותוהה ושואל. הוא הפליא לעשות בתחום הטכני. היו לו 'ידי זהב' והייתה בו זריזות מחשבה". הלל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1968. תחילה הוצב לחיל-האוויר והחל להשתלם בקורס טיס. לאחר חודשים אחדים ביקשו מפקדיו לשולחו להשתלם בקורס לנווטים, אך הוא העדיף לשרת בחיל השריון. הוא השתלם בקורס למקצועות טנק "פטון" ובקורס מפקדי-טנקים והיה בו חניך מצטיין. לאחר תקופת שירות מצוין הוחלט לקדמו והוא השלים קורס קצינים וקורס קציני שריון. משסיים הוצב ביחידת שריון ונחשב שם בעיני כל כקצין יעיל, אחראי, מסור, בעל יזמה ומפקד מצטיין ואהוד. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". לאחר תום שירות החובה שלו שירת חודשים אחדים בצבא הקבע, ואחר-כך השתחרר. לאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי היה לראש קן "השומר הצעיר" בחולון.
כאן נתגלה הלל במלוא יכולתו הארגונית. אחד מחבריו המדריכים מספר: "היה בו מרץ לא-נדלה, חרוץ ומסור עד אין קץ, אינו עושה חשבונות אישיים ומוכן לתת מעצמו עוד ועוד. הוא ידע את חולשותיו האישיות ואת אי-יכולתו בתחומים שונים. הוא היה איש המעשה, היזמה, הפעילות והביצוע. המחשבה והתכנון המוקדם היו בעיניו הבסיס לכל עשייה. הוא שנא דיבורים שאין עמם מעשים ורעיונות של הגשמה. הוא ידע שיש להעז ולעשות והיה נכון להסיק מסקנות אמת מהצלחותיו, ובעיקר מכישלונותיו". הלל היה חברותי מאוד וחביב, מסור מאוד, אחראי, יסודי בגישתו וקפדן בכל מעשיו. הוא אהב את העבודה, וכפעם בפעם, בחופשותיו, היה חוזר אל מסגריית הקיבוץ כדי לעבוד שם וליצור. לעתיד התכונן ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה של תל-אביב. במלחמת יום הכיפורים השתתף הלל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני.

ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) תפס הגדוד בו שימש הלל כסמ"פ טנקים עמדות באיזור "ציונה"-"חמוטל", על ציר טאסה-אסמעיליה. בשעות הדמדומים הונחתה על עמדות הגדוד הפגזה ארטילרית והלל נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ הזורע. השאיר אחריו אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הלל גילה אומץ לב והקרבה, שימש דוגמה לחייליו ופקד על יחידתו בעוז ובקור רוח". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, זיכרונות, מכתבים ותצלומים; בני משפחתו וידידים תרמו לקן "השומר הצעיר" בחולון, להרחבת הספרייה ולרכישת צורכי תרבות אחרים.