ישעיהו-יהודה (יהושע, שוקה), בן פרידה ומנדל, נולד ביום כ"ג בחשון תש"י (15.11.1949) בתל-אביב.
הוא למד בבית-הספר היסודי "נוה-ים" בחוף הכרמל ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "גלים". שוקה היה תלמיד טוב, חרוץ ומתמיד ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חברי תנועת הנוער העובד והלומד, היה חובב טיולים והרבה להשתתף בצעדות, אהב מוסיקה וניגן באקורדיון. הוא היה חבר נאמן, טוב-לב ונדיב. כשמוריו ביקשוהו ללמד תלמידים חלשים ולסייע להם בשיעורי עזר, תמיד היה מוכן לעזור. הרבה שקד עמם עד שידעו את תלמודם, מוריו שיבחוהו על שידע לעשות את מלאכתו באמונה. הוא היה צנוע וביישן מעט, עניו ואוהב את הפשטות. עם כל אדם נהג בסבר פנים יפות והיה מכניס אורחים ברוחב לב. תמיד ביקש לראות בכל את החיובי ואת הרצוי שבו.
ישעיהו גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1968, והתנדב לסיירת "שקד". לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס סיירים ובקורס מ"כים חי"ר, וברבות הימים השלים גם קורס קציני חי"ר וקורס מפקדי פלוגות חי"ר. בקורס האחרון היה חניך מצטיין והוענק לו בו ציון גבוה (95).
בתקופת שירותו הוערך כמפקד מצטיין, וכקצין מעולה ובעל יזמה. תמיד היה אחראי ומסור לתפקידו, דאג לחייליו, והיה אהוב וחביב על מפקדיו ועל פקודיו. לאחר תום שירות החובה שלו המשיך ושירת בצבא הקבע. לאחר שהשתחרר נכנס לעבודה בחברת "אל על" כקצין ביטחון והתכונן ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא הרבה בנסיעות, ובחודש מאי 1973, נפצע באמסטרדם בקרב יריות עם שודדים. הוא עמד עם אנשי צוות המטוס באולם ההמתנה של אחד מבתי המלון והתכונן לצאת לנמל התעופה. לפתע נכנסו שודדים שלופי אקדחים וירו לכל עבר. ישעיהו נפצע תוך כדי ניהול קרב עם היורים, כיוון שסבור היה שהם מחבלים. הוא נפצע קשה מאוד, ומבחינה קלינית אף נחשב למת. בטיפול נמרץ ובניתוחים הוא ניצל ממוות ולאחר שהבריא חזר לעיסוקו בחברת התעופה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. מלכתחילה סירב צה"ל לצרפו לכוחות הלוחמים, משום שלא החלים לחלוטין מפצעיו ומשום שחברת "אל על" הייתה זקוקה לו באותם ימים. אך הוא התנדב להשתתף בלחימה, ובליל הצליחה יצא לנווט מתוך טנק את כח הצליחה. בקרב שהתחולל בליל הצליחה בכ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בצומת "טרטור"-"לכסיקון", נפגע הטנק שלו מאש נ"ט, ובעודו מחלץ מהטנק את הפצועים, נפגע ונהרג במקום.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנווה-ים. השאיר אחריו אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישעיהו היה מהמעולים במפקדים שידעה היחידה. הוא תרם רבות לבניין כוחה של היחידה במרצו הרב ובתבונתו השקולה. פקודיו העריצו אותו וחבריו אהבוהו והעריכו אותו. מפקדיו בטחו בו מעומק הלב, ועליו הייתה גאוותם. חייכנותו וביטחונו נסכו ביטחון בלב כולם"; ומפקד אחר כתב: "במעשיו נתגלו אומץ לב, קור רוח ותושייה רבה".