שמעון, בן תמי ז"ל ויעקב, נולד בשנת תש"י (1950) בקזבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה עם אביו בשנת תשכ"ג (1963). לאחר שהתחנך בבית-יתומים בעיר-הולדתו, בגלל פטירת אמו למד בבית-ספר יסודי "אליאנס" והמשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט" בקזבלנקה והוסמך כמסגר. הוא היה תלמיד שקדן ואהוד על המטפלות ועל מוריו וגם על חבריו שחיבבו אותו בזכות ההומור שלו. הוא הצטיין בכושרו לבדר את חבריו בזמרה ובמשחק בעת החגיגות שנערכו בבית-ספרו, למרות רגש-הבדידות והעצבות שהציקו לו עקב יתמותו מאמו. שמעון ניחן בכישרון רב במלאכות-יד ופרי-עבודתו הוצג תכופות בתערוכות מקצועיות, שערך בית-ספרו. בשעת עלייתו לישראל קשתה עליו הפרידה מעל חבריו ומעל מוריו. בארץ הרבה שמעון להשתתף בפעילות במסגרת תנועות-נוער ואגודות ספורט. הוא היה ספורטאי מצטיין במיוחד בכדורגל והשתתף בקבוצת הנוער של עיר-מגוריו באר-שבע, ותמיד נהג ברוח ספורטיבית ובהגינות. שמעון אהב גם ספרות, הרבה בקריאה וניסה כוחו גם בכתיבת שירה. הוא התקדם בתחום המקצועי והועסק ב"סולל בונה" כטפסן. על אף התערערות יחסי המשפחה בתקופת ילדותו במרוקו, עשה מאמצים כדי לשמור על קשר בין בני המשפחה המתגוררים בארץ ובעיקר היה קשור בנפשו לאחותו. שמעון גויס לצה"ל במחצית פברואר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס כלוחם חרמ"ש, הוענקה לו דרגת רב-טוראי והוא הוצב לחטיבת שריון. בשירות המילואים מילא תפקיד של נהג בשיירת-אספקה. שמעון היה חייל ממושמע ומילא משימותיו לשביעות רצון מפקדיו. הוא עמד לשאת לאישה את ארוסתו רחל. ביום כ"ד תשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגע שמעון ונהרג בהפגזה, כשהוביל תחמושת ואספקה לכוחות הקדמיים שלחמו בסיני, תוך דבקות במשימה ועל-אף האש העזה וההפגזות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין האזרחי בבאר-שבע. השאיר אחריו אב, אחים ואחיות.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתבה ארוסתו: "אבדנו פנינה והלך ממני זוהר של ממש, בטרם נספיק להקים בית חם. שיגמול לו מעט על הסבל הרב שידע בילדותו".