מאיר, בן שושנה ויוסף, נולד ביום כ' באלול תשי"ב (11.9.1952) במגדיאל, ליד כפר-סבא, ולמד בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק בתל-אביב. אחרי שסיים שם את לימודיו למד שנתיים בבית-הספר היסודי "אורט" בתל- אביב, במגמה לחשמל. מאיר הצטיין בתחום הספורט וכן אהב להרכיב דגמי מטוסים. הוא הקדיש מזמנו לאיסוף בולים, לפריטה על גיטרה, להאזנה למוסיקה ולקריאה שכה אהב. היה לו טעם מצוין והוא נהג להתלבש לפי מיטב-האופנה, אך עם זאת היה בעל אופי צנוע, וחבר נאמן ומסור לידידיו. במשך שלוש שנים ניהל חנות תקליטים בתל-אביב ועשה מלאכתו בנאמנות ובמסירות, ותמיד הקפיד לחכנן את עתידו. מאיר גויס לצה"ל במאי 1970 והוצב לחיל-השריון כתותחן-טנק. בעת שירותו הצבאי נודע בין חבריו ומפקדיו בטוב-לבו, בחריצותו ובקור-רוחו. בזכות תכונות אלו חיבבוהו מאוד כל חבריו ואהבוהו בני-משפחתו. מאיר היה אדם מסוגר מאוד ומילדותו היה עצמאי לחלוטין. תמיד סירב לקבל עזרה כספית מהוריו והקפיד לעשות את דרכו בכוחות עצמו. אך עם זאת היה בן נאמן ומסור להוריו ועשה ככל יכולתו לגמול להם אך טובה. ביום-הכיפורים, כאשר נשמעה האזעקה הראשונה, עזר מאיר להסיע אל מחוץ לעיר את שני ילדיו הקטנים של שכן, ואחרי-כן מיהר להצטרף ליחידתו. במכתבו האחרון למשפחתו, הביע תקווה כי הוריו אינם חסרים דבר וכי המלחמה עתידה להסתיים במהרה. הוא היה בטוח בניצחון צה"ל ובשובו הקרוב לחיק-משפחתו. במלחמת יום-הכיפורים עבר מאיר נתיב-קרבות ארוך, בגזרה המרכזית של תעלת-סואץ ואחרי-כן ממערב לתעלה. הוא לחם בגבעות "חמוטל" ו"חגית" ובצירי "טליסמן", "עכביש" ו"לכסיקון". בקרב על "חמוטל" נפגע המ"פ שלו בראשו, אך מאיר לא איבד את עשתונותיו. בקור-רוח חבש את המ"פ ובזכות תושייתו והקרבתו נמשכה הלחימה ללא עיכוב. ב-17 באוקטובר צלח הגדוד של מאיר את התעלה ונע לקדם פני התקפת נגד באיזור "אורי" (מחטת אבו סולטאן). בקרב זה נפגע הטנק של מאיר והוא נהרג. מאיר הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. אחרי מותו הועלה לדרגת סמל.

הוריו תרמו לזכרו לוח-שיש, נרות זיכרון ומאור לארון-הקודש בבית-כנסת בתל-אביב.