יוסף בן לובה ואליעזר-ליאון, נולד ביום י"ז מנחם-אב תש"ח (22.8.1948), בתל-אביב. הוא החל את לימודיו בבית החינוך בתל-אביב ואחר-כך עבר לבית-הספר היסודי "יוסף הגלילי". בהיותו בן אחת-עשרה עברה משפחתו לאילת, שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ממלכתי א'. הוא החל ללמוד בבית-הספר התיכון באילת, אולם אחרי שנת לימודים אחת, עבר לבית-הספר התיכון החקלאי במקווה-ישראל, שם סיים את לימודיו.
יוסף, שנקרא בפי כל יוסי, היה טוב לב ונעים הליכות. דלת ביתו הייתה פתוחה בפני חברים ואורחים, שאהבו להיות במחיצתו, בזכות נכונותו תמיד להיות לעזר לכל נזקק. עוד כשהיה נער סייע יוסי להוריו בעבודתם, במזנון שניהלו באילת. הוא הקדיש את חופשותיו ואת זמנו הפנוי, לפני הגיוס לצה"ל, כדי לעבוד ולסייע למשפחתו. בהיותו בבית-הספר התיכון עבר קורס מפקדי כיתות במסגרת הגדנ"ע והרבה להתאמן בקליעה למטרה ובירי בנשק קל.
יוסף גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והוצב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורס נהגי טנקים ואחר-כך סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. הוא נשלח לשרת בגדוד שריון בגזרה המרכזית בסיני. לאחר שעבר בהצלחה את מבדקי הקצינות נשלח לבית-הספר לקצינים של צה"ל ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס קציני שריון בבית-הספר לשריון. הוא שב לגדוד שבו החל את שירותו, והפעם כמפקד מחלקת טנקים.
יוסי עשה את שירותו בסיני בעת שמלחמת ההתשה התנהלה בכל עוזה. במסגרת תפקידו הועלה לדרגת סגן. הוא התגלה כמפקד שריון מעולה, שביצע עם המחלקה שבפיקודו את כל המשימות שהוטלו עליו, בדייקנות ובשלמות, והיה מקובל על חייליו ואהוד על מפקדיו. במחצית אוגוסט 1971 שוחרר יוסף מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון, כמפקד מחלקת טנקים. לאחר השחרור עבד במתקן להתפלת מים של "מקורות" באילת ויחד עם זאת המשיך לעזור להוריו בבית-העסק שבבעלותם.
בשנת 1972 החל לעבוד בחברת "אל על" כמאבטח בטיסותיה. הוא יצא פעמים רבות לארצות חוץ וניצל את זמנו שם לעריכח טיולים וסיורים באתרים מעניינים ויפי-נוף. כמו כן הרבה לעסוק בספורט האהוב עליו - החלקה על השלג. במרס 1973 נשא לאישה את חברתו עליזה ובנה עמה את ביתו ברמת-גן. הוא המשיך בעבודה בחברת "אל על" ואחרי כן עבר לעבוד כמאבטח בחברת "ארקיע", שם עבדה גם רעייתו, שלמדה באותו זמן באוניברסיטת תל-אביב. יוסי שאף להמשיך את הלימודים והתכונן להשלים את בחינות הבגרות, כדי להתקבל לאוניברסיטה, אולם את חלומו זה לא זכה להגשים.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים עשה יוסי בחו"ל במסגרת עבודתו. הוא מיהר לשוב ארצה והצטרף כמ"מ טנקים ליחידת השריון שלו, שלחמה בגזרה המרכזית בסיני והשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים.

בקרב שהתחולל בליל הצליחה בכ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בצומת "טרטור"-"לכסיקון", נפגע הטנק שלו מאש נ"ט והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באילת.
השאיר אחריו אישה ובן - יוסף. שנולד אחרי נפילתו ונקרא על שמו, אם ואחות. אביו נפטר כשמונה חודשים לאחר נפילתו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "הורים יקרים, בנכם ויינברג יוסי ז"ל, שירת ביחידתי ונפל בקרבות מלחמת יום הכיפורים, בקרב הפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ. כמפקד בגדוד שימש דוגמא לחייליו ופיקד על יחידתו באומץ לב ובקור רוח".