סמ"ר דוד מלול
פלוגה ג גדוד 264

דוד, בן חביבה ומאיר, נולד ביום ל' בכסלו תש"ט (1.1.1949) באינטופה שבמרוקו, שם סיים את לימודיו בבית-הספר "אליאנס".
בשנת 1963 עלתה משפחתו ארצה, ודוד למד בהכשרה המקצועית באופקים. הוא היה חבר באגודת "בית"ר", ארגן קבוצות נוער עירוניות, הדריך והכין קבוצות לצעדות, למחנות ולקורסים שונים. מלבד זאת אהב ספורט, ובמיוחד עסק בכדורגל, ובשעות הפנאי עסק בתחביבו, יצירת כלי בית מנחושת רקועה.
מגיל צעיר התעניין בפוליטיקה והיה אחד הצעירים הפעילים והדינמיים של "תנועת החירות" באופקים, ואף נבחר כיושב ראש ועדת הצעירים. כעבור שנים נשאל פעם מדוע לא התנדב לשירות בצבא הקבע, ואז אמר: "יש לי שתי אהבות: האחת היא צה"ל והשנייה הפוליטיקה. היה עלי לבחור, ואני בחרתי בפוליטיקה". חבריו של דוד סיפרו עליו. שהיה אוהב אדם ומוכן תמיד לעזור לזולת. חלק מהכספים שהרוויח נתן לנערים שסבלו מחסור.
דוד גויס לצה"ל במחצית פברואר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגי טנקים ובקורס למקצועות טנק. הוא היה חייל טוב ואחראי, שמפקדיו העריכוהו וחיבבוהו. במחצית פברואר 1970, לאחר שהשתתף במלחמת ששת הימים, השתחרר ויצא לחיים האזרחיים. הוא החל לעבוד במפעל "טרמיבדק" באופקים שהיה קשור בתעשייה האוירית.
"
חודשי המילואים שלו", סיפר גיסו, "היו בשבילו ימי חג. דוד אהב מאוד את השירות הצבאי ושמח לכל צו קריאה". במלחמת יום הכיפורים שירת כנהג טנק בחטיבת שריון, ולחם בחזית סיני.
בקרב הקשה שהתחולל באזור "חמוטל", ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו מאש נ"ט ודוד נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אנחנו, אנשי היחידה, נזכור את דוד כלוחם מצטיין שמת מות גיבורים".  

המשפחה תרמה לזכרו ספר תורה לבית הכנסת שבאופקים